יום שלישי, 31 במאי 2011

Back to the Future


IRINA WERNING

פרוייקט צילום שבו האמנית הארגנטינאית מזמינה אנשים לשחזר צילומים ישנים באותה הפוזה, המבט, הבגדים התאורה והצבעוניות. התוצאה היא תיעוד מדהים של החיים.
























http://irinawerning.com/back-to-the-fut/back-to-the-future/

תופעה


מעונן חלקית ויהיה רעיל במיוחד





Mika Tsutai אוכל ומנגה


 טוב, זה ממש לא יפתיע אף אחד שבאמת מכיר אותי ( כי אחרי הכל חיבתי למנגה ואנימה ידועה)

 אבל ממש נידלקתי מהפרוייקט הזה!  סטודנט ביפן בבית הספר הטכנולוגי בשם מיקה טאשוטי,( ??? קצת בעייתיים היפנים האלה והשמות שלהם), עיצב מערכת כלים וצלחות בהשראת הקומקסים היפנים (אני מכורה גאה?!?!) שנקראים מנגה.

בכלל יש לי חולשה ליפנים אלה,לא יודעת למה.  מה אני אעשה שהריס  הזאת (תמונה מתחתי), הורסת לי את הבריאות.
אולי דרך הבלוג הזה אני אבין למה. בכלל אופן צפו פגיעה!
אי אפשר לדעת מתי זה יבוא לי :-)







































 אה,לא ברור, אבל פשוט התפתיתי T___T  ??? דומה לי לא?




יום שבת, 28 במאי 2011

Woman of the week: Daphne Guiness












כך קרה, שכל כמה זמן מצאתי את עצמי מהופנטת לאיזה "מגה" אישה שכזו. לא חקרתי את חייה, לא קראתי כמו משוגעת על פעולותיה בעולם,לא עניין אותי אם היא פועלת למען שלום עולמי,זכויות האישה או אם אימצה לאחרונה ילד ממדינת עולם שלישי, ומהכיוון השני, לא עניין אותי את מי היא לובשת. רק עניין אותי שעיניי יבלעו אט אט את אישיותה דרך מבטה, עמידתה, הבעתה ושפת גופה,האנרגיה שהיא מקרינה, דרך תמונות בלבד.
נכון, רוב הנשים שבחרתי ועוד אבחר להעלות לבלוג זה מידי שבוע, הן יפות ואפנתיות. אז מה?! בכל זאת אני מאמינה שיש בהן משהו שונה, איזה ערך מוסף, משהו שגרם לי לרצות להמשיך ולחפש בדפי התמונות של גוגל עד האחרון שבהם. עם האחרות זה לא קרה...ולמה זה? מה יש בהן שהופך אותן מסתם יפות, למגה נשים, לכאלו שהייתי רוצה להכיר ובמקרה הטוב ביותר אני כבר מכירה דרך תמונה טובה.
אז השבוע בחרתי בדפני גינס, הלוא היא היורשת של חברת בירות גינס האירית, ואייקון אפנה בפני עצמה.
אני לא יכולתי להפסיק להתבונן. מה אתכם?



יום חמישי, 26 במאי 2011

דיויד לה שאפל-גם בעברית


תוך כדי שיטוט בשדרת מדיסון, לאחר שגיליתי כי מוזיאון ויטני עדיין סגור, פגשתי במודעת פרסום ברחוב על תערוכה של לה שאפל. זה כבר היה אחרי שהבנתי כי חלונות הגלריות בניו יורק לא תמיד פונים לרחוב. נכנסתי לבנין ועליתי לגלריה. את פני קיבלה בחורה ממש נחמדה שהסבירה לי כי אלו העבודות האחרונות עליהן עובד לה שאפל. התקרבתי וראיתי את ההפתעות. ואז היא הזמינה אותי לשיח גלריה עם לה שאפל. תוך כדי שאני רושמת בעברית את התאריך והשעה הבחורה מגלה זאת ומתחילה לדבר איתי בעברית ומספרת איך לא הספיקה להיות בתערוכה שלו שהיתה בתל אביב שנה שעברה. לצערי הרב לא הצלחתי לפגוש ולשמוע את לה שאפל. אבל נשאר זכרון מתוק. וסליחה על איכות הצילום. איכשהו הרשו לי לצלם באייפון.

יום שבת, 7 במאי 2011